החלטה בתיק ע"מ 1206/10

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של זריקת חפץ מבעיר, ונטען בו כי במהלך מהומות שהתרחשו בצומת אלראם, בתקופה של מבצע "עופרת יצוקה", זרק המשיב בקבוק תבערה לעבר רכב צבאי. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בהפקדה כספית ובערבות צד שלישי. השופטת הנכבדה קמא קבעה כי אמנם אין קושי בזיהויו של המשיב, אולם מדובר בהפללה לקונית "אשר עוצמתה אינה חזקה במיוחד ובאירוע אשר מיוחס לפני מעל שנה", ולכן הורתה השופטת על שחרורו לחלופת מעצר. מכאן הערר שלפני, כאשר לטענת התביעה קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, וקיימת גם עילת מעצר, ולכן טעה בימ"ש קמא כאשר הורה על שחרורו, ואילו לדעת הסנגור, אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדים ועיינתי בחומר החקירה. עד תביעה 2 מציין באמרתו מיום 11/01/10 כי בתקופת המלחמה בשנה שעברה היו מהומות בצומת א-ראם, שבהן הוא עצמו יידה "מולוטובים", והוא ראה שלושה צעירים נוספים מיידים בקבוקי תבערה לעבר ג'יפים צבאיים, וביניהם "בחור ששמו נג'אתי ואני לא יודע מה שם משפחתו אבל אני מכיר אותו כי יש להם דוכן בא-ראם והם מוכרים ירקות". בכך אישר העד דברים שאמר קודם לכן בחקירתו בשב"כ, ובזכ"ד על כך מיום 10/01/10 הוא מוסיף כי לאותו נג'אתי יש אח ושמו הרון. עד תביעה 3 הופלל גם הוא ע"י עד תביעה 2, ובאמרתו מיום 11/01/10 הודה במעשים שיוחסו לו. המשיב עצמו אישר באמרתו מיום 28/01/10  את פרטי הזיהוי באמרה המפלילה, ובכלל זה שהוא היחיד בשם נג'אתי שיש לו בסטה של ירקות בא-ראם, וכן שיש לו 3 אחים ושמו של אחד מהם הרון.

מדובר אפוא בעדות מפלילה שיש בה גרסה ברורה ומפורטת, ויש לה גם חיזוקים ראייתיים. לכן, אני מתקשה להבין מדוע סבר בימ"ש קמא כי מדובר בראיות מוחלשות. כאשר מדובר במי שהודה כי יידה בעצמו בקבוקי תבערה בכמה הזדמנויות, הנושא כנראה אינו זר לו. לכן, כאשר הוא מעיד כי ראה את המשיב מיידה אף הוא בקבוקי תבערה, מדובר לכאורה בדברים ברורים, וספק בעיני אם היה הכרח להעמיק את החקירה בעניין זה, כפי שמשתמע מההחלטה של השופטת הנכבדה קמא. בכל מקרה, אינני סבור כי היעדר בירור נוסף בעניין זה, משמעו כרסום בראיות עד כדי הצדקת חלופת מעצר. נוכח תמונת הראיות שפורטה לעיל, שוכנעתי כי יש בחומר הראיות כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה, ולכן אין מנוס מהמסקנה כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב.

אשר לעילה, אין לי אלא לצטט מדברים שנאמרו בהחלטיות קודמות, אשר יפים גם לענייננו, כמו למשל ע"מ 3123/08, אשר צוטט גם בהודעת הערר של התביעה לאמור:

"מעורבות פעילה בייצור וביידוי שני בקבוקי תבערה, יש בהם מסוכנות של ממש, ולא אחת הסתיימו מעשים מעין אלה בפגיעה בחיי אדם. מדובר בעבירה שיש בה כדי לבסס חזקה של מסוכנות לפי חוק המעצרים בישראל, והלכה פסוקה היא גם בפסיקתו של בימ"ש זה כי יש במעשים אלה כדי לבסס עילה של מסוכנות שמחייבת מעצר עד תום ההליכים (ראו ע"מ איו"ש 1123/05 וכן ע"מ 4860/07). רמת הענישה שנקבעה בפסיקה אינה קלה, ויש בה כדי לבסס גם עילה של חשש להימלטות מן הדין".

אינני סבור כי פרק הזמן של קצת יותר משנה, שחלף עד שהתקבלו ראיות מפלילות נגד המשיב, יש בו כדי לאיין את המסוכנות הנובעת ממעשיו, וכאמור קיים גם חשש של הימלטות מן הדין.

נוכח האמור, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה, ומששוכנעתי אף בקיומן של עילות מעצר, התוצאה היא כי יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים. לפיכך, הערר מתקבל, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו בתיק זה. נוכח מעצרו של המשיב, ראוי להקדים את מועד ההקראה שנקבע לו בהחלטת השופטת קמא, ולכן יועבר עותק מההחלטה למ"מ נשיא בימ"ש קמא להמשך טיפולו בעניין זה.

ניתנה היום, 18 בפברואר 2010, ד' באדר התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: